החלטה בתיק מ"ת 51243-09-12

נגד המשיב דלעיל הוגשה בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים ופציעת בן זוג. בהחלטתי מיום 15/10/12 קבעתי כי מתקיימות בעניינו ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך הוריתי כי יונח בפניי תסקיר מעצר בטרם תגובש החלטה סופית בעניין. בהמשך לאותה החלטה, קבעתי ביום 31/10/12  כי יש לשחרר את המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בבית אחותו בראשון לציון לצד ערבויות שונות. החלטה זו עמדה בעינה גם לאחר הגשת ערר על ידי המאשימה.

מאז מקפיד המשיב לשמור על תנאי השחרור ולא נטען כי הייתה הפרה מצדו. בין לבין, נעתרתי לבקשה שהגיש המשיב ליציאה ממעצר הבית לצורך טיפול זוגי יחד עם המתלוננת בפני יועץ בשם אמנון תובל וזאת חרף התנגדות המאשימה שסברה כי מן הראוי שהליך מסוג זה ייעשה בליווי שירות המבחן במסגרת התיק העיקרי, מה עוד שלדידה המשיב לא אמור להיות כלל בקרבת המתלוננת נוכח הסיכון הטמון בכך.

יצוין, כי ביום 23/12/12 נעתרתי לבקשה נוספת שעניינה יציאה להמשך הטיפול הזוגי, שלדברי המטפל, מתקדם בצורה משביעת רצון (החלטה זו הייתה ללא התנגדות מצד המאשימה, נוכח החלטתי הראשונה בעניין).

כעת עומדת בפניי בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המשיב בה מבוקש להתיר לו לשוב ולהתגורר בביתו בחיפה, יחד עם המתלוננת.

בקשה זו נסמכת על מסמך שנערך על ידי המטפל הזוגי ביום 13/12/12 בו נאמר כי לאור ההתקדמות בטיפול, סבור המטפל שיש לאפשר למשיב לשוב לביתו בחיפה "וכך אפשר יהיה ליישם ולבחון את השינוי שחל ביחסי בני הזוג תוך כדי חיים משותפים יומיומיים". המטפל ממשיך וקובע, כי יהיה זה קשה מאוד להמשיך ולהתקדם בטיפול כאשר בני הזוג מתמודדים באופן תיאורטי בלבד עם השאלות הסבוכות. המלצת המטפל ניתנה תוך הנחה כי בני הזוג יתמידו בטיפול הזוגי.

ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה וציינה, כי העובדה שבית משפט זה ובית משפט מחוזי אישרו למשיב להתחיל בטיפול זוגי, אינה מובילה למסקנה כי עליו לחזור לגור בביתו. המאשימה ביקשה להזכיר "כי מדובר בתיק פלילי חמור (פציעה ואיומים) והתקבל תסקיר אשר מדבר בעד עצמו". היא סבורה כי חזרתו של המשיב לבית המתלוננת יש בה כדי ליצור עבורה סיכון של ממש או להצר את צעדיה. עוד נאמר, כי המתלוננת הינה עדת תביעה בתיק.

בדיון שהתקיים בפניי הדגישה ב"כ המאשימה את העובדה כי אין חוות דעת של שירות המבחן לעניין מהות הטיפול, התקדמותו, הצלחתו ושיתוף הפעולה של שני הצדדים וכי יש לכל הפחות לערב את שירות המבחן (וזאת מבלי לפגוע בעמדתה המתנגדת לבקשה).

ב"כ המשיב ציין, כי לדידו, רמת המסוכנות נמוכה וכי המשך הריחוק בין בני הזוג מכביד על המתלוננת דווקא ולא רק על המשיב, שכן היא צריכה להתנייד עם הילדים כל סוף שבוע על מנת לפגוש במשיב בדירה צפופה. באשר למעורבות שירות המבחן, הפנה הסנגור להשכלתו וניסיונו של המטפל, שלדידו ניחן בניסיון עשיר מכל קצין מבחן אחר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי בשלב זה לדחות את הבקשה, על מנת שזו תוגש מחדש לאחר מסירת עדותה של המתלוננת בתיק העיקרי.

כזכור, בהחלטות שניתנו בעבר קבעתי כי מתקיימות ראיות לכאורה ועילת מסוכנות. העובדה כי המשיב נפגש עם המתלוננת וילדיו, ואף בחר להתחיל בטיפול זוגי שנושא פרי בכל הנוגע לשיתוף הפעולה וההבנה ההדדית בינו לבין אשתו, אין בה בשלב זה כדי להעלים את עילת המעצר, כל עוד לא נמסרה עדותה של המתלוננת בבית המשפט, וזאת ללא כל קשר לתוכן העדות. יש לברך את המשיב ואת המתלוננת על רצונם הכן והאמיתי להביא להצלחת החיים המשותפים, אך בשים לב לפרק הזמן הקצר שעבר מאז ניתנה החלטתי ובטרם החל המשפט לגופו, תוך שמיעת עדות המתלוננת ויתר העדים (דיון שקבוע כבר לחודש הקרוב), אין לומר כי נוצר בשלב זה שינוי בנסיבות שיש בו כדי להצדיק שינוי בתנאי השחרור וחזרת המשיב לביתו, יחד עם המתלוננת.

חזרתו של המשיב לביתו בשלב זה עלולה ליצור מתחים, עובר ובסמוך לאחר מסירת העדות. שהותו של המשיב בביתו יחד עם המתלוננת במצב דברים זה ובטרם נבחנה השלכת שמיעת העדויות על יחסי בני הזוג, עלולה ליצור סיכון למתלוננת חרף שיתוף הפעולה המוצלח שמתקיים ביניהם.

בקובעי זאת, לא התעלמתי מהמלצותיו של המטפל תובל, אך נראה לי שבאיזון הנכון בין כל השיקולים בתיק, ראוי לשוב ולבחון בקשה זו רק בתום שמיעת העדויות, בעיקר עדות המתלוננת.

בשלב הזה, אפוא, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: